שמואל שמאלי

נולד ב – 4 אפריל 1915 בעיירה בשם הורודלה שבפולין.

בן למשפחת סוחרים. בילדותו למד בחדר אצל "מלמד"  אולם בשל המצב הכלכלי הקשה נאלץ אחרי 10 שנות לימודים להצטרף לאביו בפרנסת המשפחה.

אותה עת נדד שמוליק למרחקים על מנת למכור את הסחורה. הוא עשה את העבודה בכישרון ולמעשה הוא שהעמיד את המשפחה על רגליה.

אחרי תקופה קשה, התבסס מצבה הכלכלי של המשפחה. ב – 1939 ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נשא שמוליק אשה והקים משפחה. העיירה הורודלה נכבשה ע"י הגרמנים ושמוליק ברח לעיר לודמיר, שהייתה עדיין תחת שליטה  רוסית מאוחר יותר נודע לו, כי משפחתו שנותרה בהורודלה נספתה ורק אחותו חוה נותרה בחיים ומילטה את נפשה, לפני הכיבוש הגרמני.

בשנת 1941 נולדה עדינה ושמוליק נדד יחד עם אשתו ובתו לאסיה התיכונה לעיר בשל " לנין אבד". בדרכם חלתה אשתו במחלת הטיפוס וכעבור זמן נפטרה. שמוליק חלה אף הוא ונאבק קשה על חייו. הוא ניצל תודות לרצונו העז להמשיך ולחיות ולהציל את חייה של עדינה הרכה. כחודש לאחר מכן גויס שמוליק לצבא הפולני של הגנרל אנדרס.  הוא נאלץ היה למסור את עדינה לבית יתומים. הקשר בין השניים נותק אולם בטרם שנפרד העביר לידי אחותו חוה את המסמכים השייכים לבתו.

האחות חוה העבירה את עדינה לטיפולה היא בשל התנאים הקשים בבית היתומים.

ב – 1942 הגיע שמוליק אחרי נדודים רבים עם הצבא הפולני לארץ ישראל.

יחד עם 28 צעירים ערק מהצבא והגיע למשמר הים אולם כעבור תקופה קצרה יחסית נותר לבדו במשמר הים מכל הקבוצה.

ב -1944 בנה את ביתו בשנית יחד עם בת שבע ונולדו הבנות אסתרק'ה ושרהל'ה.

כשעלו חברי הקבוצה על הקרקע באפק ב – 1942 הגיעה עדינה יחד עם אחותו של שמוליק והילדה חזרה למשפחה באפק.

---

תקופה ארוכה עבד שמוליק במסירות רבה ברפת ובמספוא, אך אחרי שנים של עבודה מאומצת, בגד בו ליבו והוא לא יכול היה עוד להמשיך בענף הרפת שאותו אהב מאד. שמוליק עבר שני ניתוחים קשים בליבו, עליהם התגבר בזכות הרצון העז לחיים.

עם הקמת "מגו" הצטרף שמוליק לצוות העובדים ולמרות מגבלותיו הגופניות, התמיד לעבוד במגו ולא אחת הסתיר את מגבלותיו. בשנים האחרונות זכה שמוליק לראות באושר בנותיו שנישאו והקימו כ"א את משפחתה והרבה לבקר ולהשתעשע עם הנכדים. כל זאת בתום יום עבודה ולאחר מאמץ פיזי קשה.

הוא ידע שנסיעותיו אלו הן על חשבון בריאותו שהתרופפה, אך למרות זאת השתדל להעניק לכולם את אהבתו ולתרום מניסיונו הרב. תוך כדי כך היה שוכח את סבלותיו.

בשבועות האחרונים החליטו רופאיו של שמוליק, לאחר בדיקות ממושכות, כי עליו לעבור ניתוח כדי להקל על סבלו. וכשנעמד בפני ההכרעה, הסכים למסור עצמו לידי רופאיו ובטח בשיקול דעתם הם.

בערב ליל הסדר האחרון שוחרר שמוליק מביה"ח, כדי לחגוג בחוג המשפחה.

אותו ערב הוחג יום הולדתו ה -62. זה היה אירוע יוצא דופן עבורו, בסוף הערב  חש ברע ושמחתו לא הייתה שלמה. עבר עליו שבוע מתוח של המתנה לתורו בביה"ח , אך כיוון שהניתוח נדחה, שוחרר הביתה.

היה זה כאילו להיפרד ממשפחתו וחבריו. ביום רביעי כ"ה בניסן 13 באפריל 1977 לא עמד עוד ליבו של שמוליק במבחן החיים והוא נפטר על שולחן הניתוחים.

יהיה זכרו שמור בליבנו לעד.